ספר זמנים: הלכות קידוש החודש, פרק ד, ט-י
ט) אין מעברין את השנה אלא בדיינים המזומנין לה, כיצד, יאמר ראש בית דין הגדול לפלוני ופלוני מן הסנהדרין 'היו מזומנין למקום פלוני, שנחשב ונראה ונדע אם שנה זו צריכה עיבור או אינה צריכה', ואותן שהוזמנו בלבד הן שמעברין אותה. ובכמה מעברין אותה, מתחילין בשלשה דיינין מכלל סנהדרי גדולה, ממי שסמכו אותן, אמרו שנים מהם 'לא נשב ולא נראה אם צריכה עיבור אם לאו', כיון שבודאי אינה צריכה עיבור, ואחד אמר 'נשב ונבדוק', בטל יחיד במיעוטו, ואין דנים בדבר כלל. אמרו שנים 'נשב ונראה', ואחד אומר 'לא נשב', מוסיפין שנים מן המזומנים, ונושאים ונותנין בדבר:
י) שנים אומרים צריכה עיבור, ושלשה אומרין אינה צריכה, בטלו שנים במיעוטן. שלשה אומרין צריכה עיבור, ושנים אומרין אינה צריכה עיבור, מוסיפין שנים מן המזומנין לה, ונושאין ונותנין וגומרין בשבעה. אם גמרו (-הסכימו) כולם לעבר, או שהסכימו כולם שלא לעבר, עושין כמו שגמרו. ואם נחלקו, הולכים אחר הרוב, בין לעבר בין שלא לעבר, וצריך שיהא ראש בית דין הגדול, שהוא ראש ישיבה של אחד ושבעים, מכלל השבעה. ואם גמרו בשלשה לעבר, הרי זו מעוברת, והוא שיהא הנשיא עמהן, או שירצה – יתרצה הנשיא בכך. ובעיבור השנה מתחילין מן הצד, מהקטן שבדיינים, ולקידוש החדש מתחילין מן הגדול:
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
