ספר זמנים: הלכות שביתת יום טוב, פרק א, יז-יח
יז) כל שאסור בשבת, בין משום שהוא דומה למלאכה או מביא לידי מלאכה, בין שהוא משום שבות, הרי זה אסור ביום טוב, אלא אם כן היה בו צורך אכילה וכיוצא בה, או דברים שהם מותרים ביום טוב, כמו שיתבאר בהלכות אלו. וכל שאסור לטלטלו בשבת, אסור לטלטלו ביום טוב, אלא לצורך אכילה וכיוצא בה. וכל שמותר בשבת, מותר ביום טוב, ויש ביום טוב מה שאין בשבת, איסור מוקצה (באופנים מסוימים שיתבארו להלן), שהמוקצה אסור ביום טוב ומותר בשבת, והטעם לכך, מפני שיום טוב קל משבת אסרו בו המוקצה, שמא יבואו לזלזל בו.
יח) כיצד הוא המוקצה הנוהג רק ביום טוב ולא בשבת, תרנגולת העומדת לגדל ביצים, ושור העומד לחרישה, ויוני שובך, ופירות העומדין לסחורה, כל אלו וכיוצא בהן מוקצה הן, ואסור לאכול מהן ביום טוב, עד שיכין אותם מבערב, ויחשוב עליהם לאכילה, אבל בשבת אין הדבר כן, אלא הכל נחשב מוכן אצל שבת, ואינו צריך הכנה, וכשם שהמוקצה אסור ביום טוב כך הנולד אסור.
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
