ספר זמנים: הלכות שביתת יום טוב, פרק ב, יג-יד
יג) קוץ רטוב, הרי הוא מוקצה, מפני שאינו ראוי להסקה, לפיכך אסור לו לעשותו כמו שפוד לצלות בו בשר וכן כל כיוצא בזה.
יד) נוטלין עצים הסמוכים לדפני הסוכה ומסיקין בהן, אבל אין מביאים עצים מן השדה, אפילו היו מכונסין שם מבערב, אבל מגבב הוא בשדה מלפניו, ומדליק שם. ומביאין מן העצים המכונסין שברשות היחיד, ואפילו היתה מוקפת שלא לשם דירה, ובלבד שיהיה לה פותחת [-מנעול], ותהיה בתוך תחום שבת, ואם חסר אחד מכל אלו הרי הן מוקצה.
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
