ספר זמנים: הלכות שביתת יום טוב, פרק ג, טו-טז
טו) מוללין מלילות – מותר למלול באצבעותיו את גרעיני החטה כדי להסיר את הקליפה, ומפרכין קטנית להסיר מהם את הקליפה, ביום טוב, ומנפח ברוח פיו להפרידם על יד על יד -מעט מעט] בכל כחו, ואוכל. ואפילו בקנון או בתמחוי, שאין דרך להפריד בהם את הקליפות, אבל לא בנפה ולא בכברה, שכן היא הדרך. וכן הבורר קטניות ביום טוב, בורר כדרכו בחיקו ובתמחוי, אבל לא בנפה ולא בטבלא ולא בכברה:
טז) במה דברים אמורים, בזמן שהאוכל מרובה על הפסולת, שיותר קל לברור את הפסולת מהאוכל, אבל אם היתה הפסולת מרובה על האוכל, בורר את האוכל ומניח את הפסולת. ואם היה טורח בברירת הפסולת מן האוכל יתר מטורח בברירת האוכל מן הפסולת, אף על פי שהאוכל מרובה, בורר את האוכל ומניח את הפסולת:
יז) אין מסננין את החרדל במסננת שלה, מפני שנראה כבורר, אבל נותנין ביצה במסננת של חרדל, והוא -החרדל] מסתנן מאליו. ואם היתה המשמרת תלויה, מותר ליתן לה יין ביום טוב כדי שיסתנן, אבל לא יתלה את המשמרת בתחלה, אם לא היתה תלויה, כדי שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול. ומערים, ותולה את המשמרת כדי לתלות בה רמונים, ובאמת בתחילה תולה בה רמונים, ואחר כך נותן לתוכה שמרים לסנן מהם את היין.
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
