ספר זמנים: הלכות שביתת יום טוב, פרק ה, יג-יד
יג) וכן מי שהיו פירותיו מופקדין בעיר אחרת, ועירבו בני אותה העיר כדי לבא אצלו, לא יביאו לו מפירותיו, כיון שפירותיו כמוהו, וכיון שבעל הפירות עצמו אינו רשאי להלך מעירם לעירו, שהרי לא הניח עירוב, אף על פי שהן ביד אלו שעירבו. במה דברים אמורים, בשייחד להן (-לפירותיו) קרן זוית, אבל אם לא ייחד להן מקום מסוים, הרי הן כרגלי זה שהן מופקדין אצלו, וכיון שהוא עצמו עירב ורשאי להלך מעיר לעיר, רשאי אף להוליך עמו את הפירות של אותו אדם שלא עירב.
יד) בור מים של יחיד, הרי המים שבו כרגלי בעליו. ובור מים של אותה העיר, כרגלי אנשי אותה העיר. ושל עולי בבל, שהן (-המים שבו) מסורין לכל, כרגלי האדם הממלא, שכל מי שמילא מהן מוליכן למקום שהוא מהלך. נהרות המושכין מים, ומעיינות הנובעין, הרי הם כרגלי כל אדם, ואפילו אם היו המים באין מחוץ לתחום לתוך התחום, ממלאין מהן בשבת, ואין צריך לומר ביום טוב:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
