ספר זמנים: הלכות שביתת יום טוב, פרק ו, א-ב
א) יום טוב שחל להיות בערב שבת, אין אופין ומבשלין ביום טוב לצורך מה שהוא אוכל למחר בשבת, ואיסור זה מדברי סופרים הוא, כדי שלא יבא לבשל מיום טוב לחול, ועתה שאסרו להכין מיום טוב לשבת לא יטעו בני אדם להכין לחול, שקל וחומר הוא, אם אפילו לשבת אינו מבשל, כל שכן לחול. לפיכך, כיון שאיסור זה הוא מדרבנן ומטעם זה, יש אופן שהתירו בו להכין מיום טוב לשבת, אם עשה תבשיל מערב יום טוב שיהיה סומך עליו ומבשל ואופה ביום טוב לשבת, הרי זה מותר. ותבשיל זה שסומך עליו הוא הנקרא 'עירובי תבשילין':
ב) ולמה נקרא שמו 'עירוב', שכשם שהעירוב שעושין בחצרות ובמבואות ערב שבת הוא משום הכר, כדי שלא יעלה על דעתם שמותר להוציא מרשות לרשות בשבת, כך זה התבשיל נעשה משום הכר וזכרון, כדי שלא ידמו ויחשבו שמותר לאפות ביום טוב מה שאינו נאכל בו ביום, ואפילו לצורך חול, ולפיכך נקרא תבשיל זה 'עירובי תבשילין'.
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
