ספר זמנים: הלכות שביתת יום טוב, פרק ו, ט-י

ט) מי שלא הניח עירובי תבשילין, ולא הניחו לו אחרים, כשם שאסור לו לבשל ולאפות כך קמחו ומאכלו אסור, ולכן אסור לאדם אחר, אפילו שהניח לעצמו, לבשל ולאפות לזה שלא הניח, עד שֶּׁיַקְנֶה לו את הקמח והמאכל, שנמצא זה מבשל ואופה את שלו, שהרי קנהו, ואם רצה, יתן אחר כך את המזון המוכן לזה שלא הניח, במתנה:
י) מי שלא הניח עירובי תבשילין, ובשל ואפה לאכול בו ביום, והותיר, או שזימן אורחים ולא באו, הרי זה אוכל את המותר למחר, בשבת. ואם הערים והכין מזון יותר מכדי צורכו כדי שישאר לו לשבת, וכיוצא בזה, הרי זה אסור לאכלו בשבת. עבר ואפה ובשל לשבת, אין אוסרין עליו לאכול בשבת, ולמה החמירו ואסרו על המערים ולא אסרו על המזיד, שאם תתיר למערים נמצאו הכל מערימין, וישתקע שם עירובי תבשילין, אבל המזיד אינו מצוי, ואפילו אותו אדם בעצמו, אם עבר היום במזיד לא יעבור פעם אחרת:

שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!