ספר זמנים: הלכות שביתת יום טוב, פרק ז, טז-יז
טז) אין כהנים רואין את הנגעים במועד, שמא ימצא טמא, ונמצא חגו של המנוגע נהפך לאבל. ואין נושאין נשים, ולא מייבמין במועד, כדי שלא תשתכח שמחת החג בשמחת הנשואין. אבל מחזיר הוא את גרושתו, שאין זו שמחה גדולה כל כך, ומארסין נשים במועד, ובלבד שלא יעשה סעודת אירוסין ולא סעודת נישואין, כדי שלא יערב שמחה אחרת בשמחת החג:
יז) אין מגלחין ואין מכבסין במועד, גזירה שמא ישהה אדם עצמו מלהתגלח ומלכבס עד שיגיע לתוך המועד, ויבוא יום טוב הראשון והוא מנוול. לפיכך – כיון שזהו טעם האיסור, כל מי שאי אפשר לו לגלח ולכבס בערב יום טוב, הרי זה מותר לכבס ולגלח במועד:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
