ספר זמנים: הלכות שביתת יום טוב, פרק ח, טו-טז
טו) קוצצין צפורני חמור של ריחים, כיון שכאשר צפרניו גדולות אינו יכול להלך היטב, ובונין אבוס לבהמה, וסוס שירכב עליו מותר ליטול צפרניו, ולסרקו, כדי ליפותו. ואין מרביעין בהמה במועד, אבל מקיזין לה דם, ואין מונעין ממנה רפואה. וכל מאכלות ומשקים אפילו שאינן מאכל בריאים אלא לרפואה, מותר לאדם לאכלן ולשתותן במועד:
טז) אין מפנין כלים וחפצים של האדם מחצר לחצר במועד, לא מחצר כעורה לנאה, ולא מחצר נאה לכעורה. אבל מפנה הוא מבית לבית באותה חצר. ומביאין כלים שהן לצורך המועד מבית האומן, כגון כרים וכסתות וצלוחיות, אבל כלים שאינן לצורך המועד, כגון מחרישה מן הלוטש, או צמר מבית הצבע, אין מביאין. ואם אין לאומן שעשה מלאכה זו מה שיאכל בחול המועד, נותן לו שכרו על מלאכתו, ומניחן אצלו. ואם אינו מאמינו שיתן לו אחרי המועד את הכלים בלא שישלם, מניחן בבית הסמוך לו. ואם חושש להם שמא יגנבו, מפנן לחצר אחרת, אבל לא יביאם לביתו אלא בצנעה:
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
