ספר זמנים: הלכות שביתת עשור, פרק ב, ו-ז
ו) שתה חומץ מזוג במים, חייב, הכוסס פלפלין וזנגביל יבש וכיוצא בהן, פטור. אבל זנגביל רטוב, חייב. אכל עלי גפנים, פטור. לולבי גפנים, חייב. ואלו הן לולבי גפנים, כל שלבלבו בארץ ישראל מראש השנה ועד יום הכפורים, יתר על זה הרי הן כעצים, ופטור. וכן כל כיוצא באלו.
ז) אכל צלי במלח, מצטרף המלח לבשר, ציר שעל גבי ירק, מצטרף, מפני שמכשירי האוכל המעורבים עם האוכל, כאוכל הן חשובים. היה שבע מאכילה גסה שאכל עד שקץ במזונו, ואכל יתר על שבעו, פטור כמי שאכל אוכלין שאינם ראויין לאכילה, שאף על פי שזה הַיָּתֶר ראוי לרעב, אינו ראוי לכל מי ששבע כזה.
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
