ספר זמנים: הלכות שבת, פרק ו, כה
כה) השוכר את הפועל היהודי לשמור לו את הפרה ואת התינוק למשך זמן מסוים, לא יתן לו שכרו של שבת, לפיכך אין אחריות שבת עליו. ואם היה השכיר שכיר שבת [-שבוע שלם], או שכיר שנה, נותן לו שכרו משלם, אף שכלול בכך אף שכר עבור ימי השבת, לפיכך באופן זה אחריות השבת עליו. ולא יאמר לו הפועל תן לי שכרי של שבת, אלא אומר לו תן לי שכרי של שנה או של עשרה ימים, באופן ששכר השבת מובלע ביניהם:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
