ספר זמנים: הלכות שבת, פרק יז, כג-כד
כג) קורה שפרס עליה מחצלת, הרי ביטלה מלהיות קורה המכשירה את המבוי, שהרי אינה ניכרת [וההכשר של הקורה הוא רק משום ה'היכר' שיש בה], ואמנם אם היתה המחצלת מגיעה עד הארץ, היתה מועילה בתורת מחיצה, לפיכך, אם היתה המחצלת מסולקת מן הארץ שלשה טפחים או יתר, אינה מחיצה, ואף אינה קורה המתירה, וכפי שהתבאר. נעץ שתי יתדות בשני כותלי מבוי מבחוץ, והניח עליהן הקורה, לא עשה כלום, שצריך להיות הקורה על גבי המבוי, ולא סמוך לו:
כד) קורה היוצאה מכותל זה של המבוי, ואינה נוגעת בכותל השני, וכן שתי קורות, אחת יוצאה מכותל זה ואחת יוצאה מכותל זה, ואינן מגיעות זו לזו, אם הרווח שבין שתי הקורות או בין הקורה לכותל הוא פחות משלשה, אינו צריך להביא קורה אחרת. אך אם היה ביניהן שלשה טפחים צריך להביא קורה אחרת.
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
