ספר זמנים: הלכות שופר וסוכה ולולב, פרק א, ה-ו
ה) שיעור אורך השופר, כדי שיאחזנו בידו וְיֵרָאֶה לכאן ולכאן. נסדק השופר לארכו, פסול. נסדק לרחבו, אם נשתייר בו כשיעור שהתבאר לעיל, כשר, ומחשיבים אותו כאילו נכרת ממקום הסדק. ניקב, אם סתמו שלא במינו, פסול, ואם סתמו במינו, אם נשתייר רובו שלם ולא עכבו הנקבים שנסתמו את התקיעה, הרי זה כשר. קדחו בזכרותו (-בחלק הפנימי שבו), כשר, כיון שמין במינו אינו חוצץ. דבק שברי שופרות עד שהשלימו לאחד, פסול.
ו) הוסיף עליו כל שהוא, בין במינו בין שלא במינו, פסול. צפהו זהב מבפנים או במקום הנחת הפה, פסול. צפהו מבחוץ, אם נשתנה קולו מכמות שהיה, פסול, ואם לא נשתנה, כשר. נתן שופר בתוך שופר, אם קול פנימי שמע, יצא. ואם קול חיצון שמע, לא יצא. הרחיב את הקצר וקצר את הרחב, פסול.
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
