ספר זמנים: הלכות שופר וסוכה ולולב, פרק א, ט-י
א) הכל חייבין לשמוע קול שופר, כהנים, לויים, וישראלים, וגרים, ועבדים משוחררים. אבל נשים ועבדים הפטורים ממצוות עשה התלויות בזמן, וקטנים, פטורין. מי שחציו עבד וחציו בן חורין, כגון שהיה שייך לשני שותפים ואחד מהם שחררו, וטומטום, שערוותו מכוסה ואין ידוע אם הוא זכר או נקבה, ואנדרוגינוס, שיש לו סימני זכר וסימני נקבה, חייבין:
ב) כל מי שאינו חייב בדבר, אינו מוציא את החייב ידי חובתו, לפיכך, אשה או קטן שתקעו בשופר, אדם החייב במצוה זו השומע מהן, לא יצא. אנדרוגינוס, מוציא את מינו, כיון שממה נפשך, או ששניהם נחשבים זכרים וחייבים, או ששניהם נחשבים נקבות ופטורים, ואינו מוציא את שאינו מינו, והיינו מי שהוא זכר ודאי החייב במצוה זו, כיון שיתכן שהוא עצמו נקבה ופטור. טומטום, אינו מוציא לא את מינו ולא את שאינו מינו, שהטומטום שנקרע אפשר שימצא זכר ואפשר שימצא נקבה, ויתכן שהוא עצמו נקבה ופטור, והטומטום השני הוא זכר וחייב.
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
