ספר זמנים: הלכות שופר וסוכה ולולב, פרק ה, יג-יד
יג) עירב דבר שמסככין בו בדבר שאין מסככין בו, וסיכך בשניהם, אף על פי שהכשר יתר על הפסול, פסולה. סיכך בזה לעצמו ובזה לעצמו, זה בצד זה, אם יש בסכך פסול שלשה טפחים במקום אחד, בין באמצע בין מן הצד, הרי זו פסולה:
יד) במה דברים אמורים, בסוכה קטנה, אבל בסוכה גדולה, סכך פסול באמצע פוסל בארבעה טפחים, פחות מיכן, כשרה. ומן הצד פוסל בארבע אמות, ופחות מיכן, כשרה. כיצד, בית שנפחת באמצעו, וסיכך על מקום הפחת, וכן חצר המוקפת אכסדרה שסיכך עליה, וכן סוכה גדולה שהקיפוה בדבר שאין מסככין בו בצד הדפנות מלמעלה, אם יש משפת הסכך הכשר ולכותל ארבע אמות, פסולה. פחות מיכן, רואין כאילו הכותל נעקם, ויחשב זה הסכך הפסול מגוף הכותל, וכשרה. ודבר זה הלכה למשה מסיני.
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
