ספר זמנים: הלכות שופר וסוכה ולולב, פרק ו, יג-יד
יג) בזמן הזה, שאנו עושין בחוץ לארץ שני ימים טובים, יושבין בסוכה שמונה ימים, וביום השמיני שהוא יום טוב ראשון של שמיני עצרת יושבין בה ואין מברכין לישב בסוכה. וכן טומטום ואנדרוגינוס, שהם ספק זכרים ספק נקבות, לעולם אין מברכין לישב בסוכה, מפני שהן חייבים רק מספק, ואין מברכין מספק:
יד) גמר מלאכול ביום השמיני, מוריד כליו מהסוכה לבית, ומפנה אותה. אין לו מקום להוריד את כליו, אם היתה קטנה, מכניס בה מנורה, ואם היתה גדולה מכניס בה קדרות וקערות וכיוצא בהן, כדי להכיר על ידי זה שהיא פסולה ושכבר נגמרה מצותה, ומפני שהוא יום טוב אינו יכול לפחות בה ולפסלה:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
