ספר זמנים: הלכות שופר וסוכה ולולב, פרק ז, כו-כז
הלכות שופר וסוכה לולב / פרק ז
כו) הדס שבלולב, אסור להריח בו, מפני שאינו ראוי בטבעו אלא לריח, והואיל והוקצה למצוה אסור להריח בו. אבל אתרוג, שראוי גם לאכילה, מותר להריח בו, שהרי הוקצה למצוה מאכילה:
כז) ואסור לאכול אתרוג כל יום השביעי, מפני שהוקצה למקצת היום הוקצה לכולו. ובשמיני, מותר באכילה. ובזמן הזה שאנו עושין שני ימים, אף על פי שאין נוטלין לולב בשמיני, האתרוג אסור בשמיני כדרך שהיה אסור בשמיני בזמן שהיו עושין שני ימים מפני הספק, שבאותו זמן השמיני הוא ספק שביעי, אף שבזמן הזה אנו יודעים שהשמיני אינו ספק שביעי (ועושים את השמיני רק מחמת המנהג). הפריש שבעה אתרוגין לשבעת ימים, כל אחת ואחת יוצא בה ליומה, ואוכלה למחר, כיון שכל אתרוג הוקצה למצוותו רק לאותו יום ולא יותר.
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
