ספר זמנים: הלכות שופר וסוכה ולולב, פרק ז, ה-ו
ה) ארבעה מינין אלו, מצוה אחת הן, ומעכבין זה את זה, וכולן יחד נקראים 'מצות לולב'. ואין פוחתין מהן ואין מוסיפין עליהן. ואם לא נמצא אחד מהן, אין מביאים תחתיו מין אחר הדומה לו:
ו( מצוה מן המובחר לאגוד לולב והדס וערבה, ולעשות שלשתן אגודה אחת. וכשהוא נוטלם לצאת בהן, מברך תחלה 'על נטילת לולב', והטם שמזכיר דוקא את הלולב, הואיל וכולן סמוכין לו, ואחר כך נוטל האגודה הזאת בימינו, ואתרוג בשמאלו, ונוטלן דרך גדילתן, שיהיו עיקריהן למטה לארץ וראשיהן למעלה לאויר. ואם לא אגדן, ונטלן אחד אחד, כל מין בפני עצמו, יצא, והוא שיהיו ארבעתן מצויין אצלו. אבל אם לא היה לו אלא מין אחד, או שחסרו מין אחד, לא יטול עד שימצא השאר:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
