ספר זמנים: הלכות שופר וסוכה ולולב, פרק ח, ג-ד
ג) לולב שנקטם ראשו, פסול. נסדק, אם נתרחקו שני סדקיו זה מזה עד שיראו כשנים, פסול. היה עקום לפניו, שהרי שִׁדְרוֹ נראה כגב בעלי חטוטרת, פסול. היה עקום לאחוריו, כשר, שזו היא דרך ברייתו. נעקם לאחד מצדדיו, פסול. נפרדו עליו זה מעל זה, ולא נדלדלו כעלי החריות (-ענפי הדקל) כשר. נפרצו עליו, והוא שידלדלו משדרו של לולב כעלי החריות, פסול:
ד) בריית עלין של לולב כך היא, כשהם גדלין, גדלין שנים שנים, ודבוקין מגבן, וגב כל שני עלין הדבוקין הוא הנקרא 'תיומת'. ואם נחלקה התיומת, פסול. היו עליו אחת אחת מתחלת ברייתו, ולא היה להם תיומת כלל, פסול. לא היו עלין זה על גב זה כדרך כל הלולבין, אלא זה תחת זה, אם ראש זה מגיע לעיקר העלה שלמעלה ממנו, שנמצא כל שדרו של לולב מכוסה בעלין, כשר. ואם אין ראשו של זה מגיע לצד עיקרו של זה, פסול:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
