ספר זמנים: הלכות שופר וסוכה ולולב, פרק ח, ט-י
ט) כל אלו שאמרנו שהם פסולין מפני מומין שבארנו, או מפני גזל וגניבה, הרי זה ביום טוב ראשון בלבד, אבל ביום טוב שני עם שאר הימים, הכל כשר. והפסלנות שהיא משום עבודת כוכבים או מפני שאותו אתרוג אסור באכילה, בין ביום טוב ראשון בין בשאר ימים, פסול:
י) אין אדם יוצא ביום טוב ראשון של חג בלולבו של חבירו על ידי שישאלנו ממנו, עד שיתננו לו במתנה. נתנו לו על מנת להחזירו, הרי זה יוצא בו ידי חובתו, ומחזירו, שמתנה על מנת להחזיר שְׁמָהּ מתנה. ואם לא החזירו, לא יצא, שנמצא כגזול. ואין נותנין אותו לקטן, שהקטן קונה ואינו מקנה לאחרים מן התורה, ונמצא שאם החזירו לו אינו חוזר, ואחד הלולב ואחד כל מין ומין מארבעת מינין שבו, אם היה אחד מהן שאול, אין יוצאין בו ביום טוב ראשון:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
