ספר זמנים: הלכות שקלים, פרק ד, ה-ו
ה) בשנת השמיטה, שהיא הפקר, ואי אפשר לזרוע ולקצור חטים ושעורים עבור עומר ושתי הלחם, שוכרין בית דין שומרין, שישמרו מקצת הספיחים (-תבואה הצומחת מאליה) שצמחו בשנת השמיטה, כדי שיביאו מהן העומר ושתי הלחם, שאינן באין אלא מן החדש. ואלו השומרין נוטלין שכרן מתרומת הלשכה:
ו) מי שהתנדב לשמור ספיחים אלו בחנם, אין שומעין לו, משום בעלי זרוע, שמא יבואו ויטלום מהן (-מהשומרים בחינם), לפיכך תיקנו להם חכמים שיטלו שכר מן הלשכה, כדי שעל ידי זה יתפרסם הדבר שהם שומרים עבור הקדש, ויפרשו הכל מאותו המקום שאלו שומרים שם:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
