ספר זמנים: הלכות תעניות, פרק א, ו-ז
ו) אין גוזרין תעניות על הצבור, לא בשבתות ולא בימים טובים, וכן אין תוקעין בהן לא בשופר ולא בחצוצרות, ולא זועקים ומתחננים בהם בתפלה, אלא אם כן היתה עיר שהקיפוה גויים, או שהציפה נהר, או שהיתה זו ספינה המטרפת בים, ואפילו יחיד הנרדף מפני גויים, או שנרדף מפני ליסטים ומפני רוח רעה, (מתענין עליהם בשבת ו)זועקין ומתחננים עליהם בתפלה, אבל אין תוקעין, אלא אם כן תקעו כדי לקבץ את העם לעזור אותם ולהצילן:
ז) וכן אין גוזרין תענית בתחלה (-תענית ראשונה) בראשי חדשים, או בחנוכה ופורים, או בחולו של מועד. ואם כבר התחילו להתענות על הצרה אפילו יום אחד, ופגע בהן יום מאלו, מתענין ומשלימין היום בתענית:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
