ספר נשים: הלכות אישות, פרק ד
ג) אמר לה 'התקדשי לי בדינר זה', ונתנו בידה, נטלתו האשה וזרקתו לפניו, או שזרקתו לים או לאור (-לאש) או לדבר האבד, אינה מקודשת. אמרה לו 'תנהו לאבא', או 'תנהו לאביך', או 'תנהו לאיש פלוני', ונתן, אינה מקודשת. ואם אמרה לו 'תנהו לו שיקבלהו לי' (-עבורי), ונתן, הרי זו מקודשת:
ד) אמרה האשה למקדש 'הניחהו לדינר על הסלע', אינה מקודשת. ואם היה זה סלע שלה, מקודשת. היה הסלע של שניהם, הרי זו מקודשת בספק. אמר לה התקדשי לי בככר זה, אמרה לו תנהו לעני, אפילו אם היה עני הסמוך עליה, אינה מקודשת. אמרה לו תנהו לכלב, אינה מקודשת. ואם היה הכלב שלה, הרי זו מקודשת. ואם היה הכלב רץ אחריה לנשכה, ואמרה לו תנהו לכלב זה, הרי זו ספק מקודשת:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
