ספר נשים: הלכות אישות, פרק ה
כה) נתן לה אגודה של הדס וכיוצא בה, ואמר לה 'הרי את מקודשת לי בזו', וקבלה אותו, ואמרו לו והלא אין בה שוה פרוטה, ואמר תתקדש בד' זוזים המוחבאים בתוך האגודה, אם אמרה 'הן', הרי זו מקודשת. ואם שתקה, אינה מקודשת במעות אלו, כיון שהשתיקה שלאחר מתן מעות אינה מועלת כלום, ותהיה מקודשת בספק מפני האגודה עצמה, שמא שוה פרוטה במקום אחר:
כו) האומר לאשה על שלש תמרות שבידו 'התקדשי לי בתמרה זו, התקדשי לי בזו, התקדשי לי בזו', אין די בכך שיהיו שלשתן יחד שוות פרוטה, אלא רק אם יש באחת מהן לבדה שוה פרוטה הרי זו מקודשת. ואם לאו, אינה מקודשת אלא מספק, שמא תשוה תמרה אחת מהן פרוטה במקום אחר:
כז) אך אם אמר לה על שלש התמרות 'התקדשי לי בזו ובזו ובזו', (ולא אמר לשון 'התקדשי' בפני עצמה על כל אחת מהן), אם יש בכולם יחד שוה פרוטה, הרי זו מקודשת, ואם לאו אינה מקודשת אלא מספק. ואם היתה אוכלת ראשונה ראשונה, כלומר, כל תמרה שנתן לה אכלה מיד קודם שיוסיף לתת לה את השניה לשם קידושין, אם יש באחרונה לבדה שוה פרוטה, מקודשת, ואם לאו אינה מקודשת אלא מספק, שאותן תמרים שאכלה הרי הן כמלוה, והמקדש במלוה אינה מקודשת, ונמצא שאין הקידושין אלא בתמרה אחרונה:
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
