ספר נשים: הלכות אישות, פרק ו
ט) ובמה [-ובאיזה אופן] אמרו שכל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל חוץ מדבר שבממון שתנאו קיים, כגון שקידש או גירש, או נתן או מכר, על תנאי שהוא רוצה בתנאו שֶׁיְּזַכֶּה עצמו בדבר שלא זיכתה לו תורה ומנעה ממנו, או שיפטור עצמו בתנאו מדבר שחייבה אותו בו התורה, שאומרין לו תנאך בטל, וכבר נתקיימו מעשיך, ואין אתה נפטר מדבר שחייבה אותך בו התורה, ולא תזכה בדבר שמנעה אותך ממנו:
י) כיצד, כגון שקידש אשה על תנאי שאין לה עליו שאר [-מזונות] כסות ועונה, שאומרין לו, בכסות ושאר שהוא תנאי שבממון, תנאך קיים, אבל בעונה תנאך בטל, שהתורה חייבה אותך בעונה, והרי זו מקודשת, ואתה חייב בעונתה, ואין בידך לפטור עצמך בתנאך, וכן כל כיוצא בזה. וכן המקדש יפת תואר על תנאי שיתעמר בה, הרי זו מקודשת ואין לו להתעמר בה, שהרי התורה מנעה אותו מלהשתעבד בה אחר שנבעלה, ולא מפני תנאו יזכה בדבר שמנעה אותו תורה, אלא תנאו בטל. וכל כל כיוצא בזה:
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
