ספר נשים: הלכות אישות, פרק ז
א) האומר לאשה 'הרי את מקודשת לי על מנת שירצה בכך אבי', אם רצה האב הרי זו מקודשת, ואם לא רצה האב, או ששתק ולא אמר כלום, או שמת קודם שישמע את הדבר, אינה מקודשת. ואם אמר לה 'הרי את מקודשת לי על מנת שלא ימחה אבי', אם שמע ומיחה אינה מקודשת, אך אם לא מיחה, או שמת, הרי זו מקודשת. מת הבן ללא ילדים ואחר כך שמע האב, מלמדין את האב שיאמר 'איני רוצה', כדי שלא יהו קידושין, ולא תפול לפני יבם:
ב) האומר לאשה 'הרי את מקודשת לי בזה, על מנת שיש לי מאתים זוז', או על מנת שיש לי בית כור עפר, אם יש שם עדים שיש לו מאתים זוז או בית כור עפר, הרי זו מקודשת. ואם אין לו, הרי זו מקודשת מספק, שמא באמת יש לו, והוא אומר אין לי כדי לקלקלה ולבטל את הקידושין.
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
