ספר נשים: הלכות אישות, פרק טו
ח) שהתה האשה עשר שנים ולא ילדה, והרי הוא יורה כחץ שכבת זרע, חזקת החולי ממנה, ותצא שלא בכתובה, ויש לה רק את התוספת כתובה שהתחייב לה, לא תהיה זו פחותה מאיילונית שלא הכיר בה, שיש לה תוספת בלבד, כמו שיתבאר. ואם אינו יורה כחץ, חזקת החולי ממנו בלבד, וכשיוצא יתן הכתובה כולה, עיקר ותוספת:
ט) הוא אומר ממנה נמנע הולד, והיא אומרת ממנו נמנע מפני שאינו יורה כחץ, היא נאמנת, ויש לו להחרים סתם על מי שטוענת דבר שאינה יודעת בו בודאי, ואחר כך יתן כתובה. ואם אמרה איני יודעת אם ממני אם ממנו, אין לה עיקר כתובה, כמו שאמרנו, העמד ממון בחזקת בעליו עד שתטעון בודאי שאינו יורה כחץ. ולמה נאמנת היא בטענה זו, מפני שהיא מרגשת אם יורה כחץ אם לא יורה כחץ, והוא אינו מרגיש:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
