ספר נשים: הלכות אישות, פרק טז
יב) מתה האלמנה קודם שתשבע, אין יורשיה יורשין מכתובתה כלום, לפי שאין לה כתובה עד שתשבע. ואם נשאת לאחר קודם שתשבע, הרי זו נשבעת אחר הנישואין, ונוטלת כל זמן שתרצה, אבל אינה נודרת ונוטלת, שמא יפר לה הבעל:
יג) ייחד לה הבעל קרקע בכתובתה, בין שייחד לה בארבעת המצרים (-הגבולות), בין במצר אחד, גובה את כתובתה ממנה בלא שבועה. וכן אם כתב לה מטלטלין והן עצמן קיימין, נוטלת אותן בלא שבועה. וכן אם נמכרו המטלטלין הראשונים שייחד לה ונלקח בהן מטלטלין אחרים, ונודע שאלו השניים נקנו מדמי המטלטלין הראשונים, נוטלת בלא שבועה:
<p>שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!</p>
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
