ספר נשים: הלכות אישות, פרק טז
טז) הנפרעת שלא בפניו – הגובה את כתובתה שלא בפני בעלה, לא תפרע אלא בשבועה. כיצד, הרי שגירש את אשתו והלך לו, בית דין יורדין לנכסיו אחר שתשבע שלא נפרעה, ומגבין אותה כתובתה. והוא – ובתנאי שיהיה במקום רחוק שיש להן טורח להודיעו, אבל אם היה במקום קרוב להודיעו, שולחין לו ומודיעין אותו, ואם לא יבוא, תשבע ותטול:
יז) הפוחתת כתובתה, נפרעת שלא בשבועה. כיצד, הוציאה שטר כתובה באלף זוז, הוא אומר נתקבלת הכל, והיא אומרת לא נתקבלתי כלום, ומודה מעצמה ואומרת אין לי אלא חמש מאות זוז, וזה שכתב לי אלף, אמנה היתה ביני לבינו – כתב כן כיון שהאמין לי שלא אגבה יותר מחמש מאות המגיעים לי, הרי זו נפרעת שלא בשבועה. אבל אם אמרה 'אין בשטר כתובתי אלא חמש מאות', אינה נפרעת בשטר זה שיש בו אלף זוז כלום, שהרי בטלה אותו, וכאילו הודית שהוא שקר, לפיכך נשבע שבועת היסת, ככל כופר בכל, ונפטר:
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
