ספר נשים: הלכות אישות, פרק ט
א) המקדש שתי נשים, שאסור לו לישא את שתיהן משום ערוה, וקידש את שתיהן כאחת, שתיהן אינן מקודשות. כיצד, כגון שקדש אשה ובתה, או שתי אחיות כאחת, אין אחת מהן מקודשת:
ב) קידש נשים רבות כאחת, ואמר הרי כולכם מקודשות לי, והיו בהן שתי אחיות, או אשה ובתה וכיוצא בהן האסורות עליו יחד, אין אחת מכולן מקודשת, ואף לא אותן שהן זרות זו לזו ומותרות לו יחד. ואם אמר להן רק אשה הראויה מכם לי לביאה מקודשת לי, הרי כולן מקודשות לו חוץ מאותן אחיות או אשה ובתה וכיוצא בהן. וכן אם אמר להן הרי כולכם מקודשות לי, והיתה בהן שפחה כנענית, או גויה, או אשה אחת ערוה כגון אשת איש, או בתו או אחותו וכיוצא בהן, אין אחת מכולם מקודשת. ואם אמר הראויה מכם לי לביאה תהיה מקודשת לי, הרי כולן מקודשות לו חוץ מאותה אשה שאין הקידושין תופסין בה:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
