ספר נשים: הלכות אישות, פרק יג
ה) במה דברים אמורים, שאילו הם השיעורים שחייב הבעל לתת לאשתו, בעני שבישראל, אבל בעשיר, הכל לפי עשרו. ואפילו היה ראוי לקנות לה כלי משי ורקמה וכלי זהב, כופין אותו ונותן. וכן המדור לפי עשרו, והתכשיט וכלי הבית הכל לפי עשרו. ואם קצרה ידו ליתן לה אפילו כעני שבישראל, כופין אותו להוציא, אם היא רוצה בכך, ותהיה הכתובה עליו חוב, עד שיעשיר:
ו) ולא האשה בלבד, אלא בניו ובנותיו הקטנים בני שש או פחות, חייב האב ליתן להם כסות המספקת להם, וכלי תשמיש, ומדור לשכון בו. ואינו נותן להם (-אינו חייב לתת להם) לפי עשרו, אלא כפי צרכן בלבד. זה הכלל, כל מי שיש לו עליו מזונות, בין בחייו בין אחר מותו, יש לו כסות וכלי בית ומדור. וכל שבית דין מוכרין מנכסי המחויב לצורך מזונותיו, כך מוכרין לצורך כסותו וכלי ביתו ומדורו:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
