יא) מקום שדרכן שלא תצא אשה בשוק בכפה שעל ראשה בלבד, עד שיהיה עליה רדיד החופה את כל גופה כמו טלית, נותן לה בעלה בכלל הכסות גם רדיד הפחות מכל הרדידין. ואם היה עשיר, נותן לה לפי עשרו, כדי שתצא בו לבית אביה או לבית האבל או לבית המשתה, לפי שכל אשה יש לה לצאת ולילך לבית אביה לבקרו, ולבית האבל ולבית המשתה לגמול חסד לרעותיה ולקרובותיה, כדי שיבואו הם לה, שאינה בבית הסוהר עד שלא תצא ולא תבוא. אבל מכל מקום גנאי הוא לאשה שתהיה יוצאה תמיד, פעם בחוץ פעם ברחובות, ויש לבעל למנוע אשתו מזה, ולא יניחנה לצאת אלא כמו פעם אחת בחודש, או כמו פעמים בחודש, לפי הצורך, שאין יופי לאשה אלא לישב בזוית ביתה, שכך כתוב 'כל כבודה בת מלך פנימה':
יב) המדיר את אשתו שלא תלך לבית אביה, בזמן שהוא (-אביה) עמה בעיר, חודש אחד ממתינין לו, ואם עברו שנים יוציא ויתן כתובה. ובזמן שהוא בעיר אחרת, רגל אחד (-אם עבר אחד משלשת הרגלים) ממתינין לו, ואם עברו שנים, יוציא ויתן כתובה:
