ספר נשים: הלכות אישות, פרק יג
א) כפי שהתבאר לעיל, חייב הבעל בכסות של אשתו, וכמה הוא שיעור הכסות שהוא חייב ליתן לה, בגדים של חמישים זוז משנה לשנה (-בכל שנה) ממטבע אותן הימים, שנמצאו אותם החמישים זוז כשיעור ששה דינרין ורביע דינר כסף. נותנין לה בגדים חדשים בימות הגשמים, ולובשת בלאותיהן בימות החמה, ואותם השחקים של הבגדים, והם מוֹתָר הכסות, הרי הן שלה כדי שתתכסה בהם בימי נדתה. ונותן לה חגור למתניה, וכפה לראשה, ומנעל חדש ממועד למועד:
ב) במה דברים אמורים, שזהו שיעור הכסות, באותן הימים של המשנה ובארץ ישראל, אבל בשאר זמנים ושאר המקומות, אין הדמים עיקר, אלא יש מקומות שיהיו שם הבגדים ביוקר הרבה או בזול הרבה, אלא העיקר שסומכין עליו הוא שמחייבין אותו ליתן לה בגדים הראויים בימות הגשמים ובימות החמה, בפחות (-כפי הסכום הפחות ביותר) שלובשת כל אשה בעלת בית באותה המדינה (ולהלן יבואר שדין זה נאמר באשת עני בלבד):
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
