ספר נשים: הלכות אישות, פרק יד
ט) ואם מרדה מתחת בעלה כדי לצערו, ואמרה 'הריני מצערת אותו בכך מפני שעשה לי כך וכך', או מפני שקללני, או מפני שעשה עמי מריבה, וכיוצא בדברים אלו, שולחים לה מבית דין ואומרין לה, הוי יודעת שאם את עומדת במרדך, אפילו כתובתך מאה מנה, הפסדת אותה. ואחר כך מכריזין עליה בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, בכל יום, ארבע שבתות (-שבועות) זו אחר זו, ואומרים פלונית מרדה על בעלה:
י) ואחר ההכרזה שולחין לה בית דין פעם שניה, ואומרים לה, אם את עומדת במרדך הפסדת כתובתיך. אם עמדה במרדה ולא חזרה, נמלכין בה שוב, ואם אינה חוזרת בה תאבד כתובתה, ולא יהיה לה כתובה כלל, ואין נותנין לה גט עד שנים עשר חדש, ואין לה מזונות כל שנים עשר חדש אלו, ואם מתה קודם נתינת הגט, בעלה יורשה:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
