ספר נשים: הלכות אישות, פרק יז
ג) וכן אם היה זמן הכתובות והשטרות כולן יום אחד, או שעה אחת במקום שכותבים שעות, חולקין כאחד, שאין שם מי שקודם לאחרים, אלא שעבוד כולם חל כאחד. ולעולם כל שקדם וזכה במטלטלין כדי חובו או כדי כתובתה, אין מוציאין מידו, לפי שאין דין קדימה במטלטלין:
ד) מי שגירש את אשתו ועליו שטר חוב, ובא בעל חוב והאשה לגבות, והיו לו מעות וקרקע כדי החוב והכתובה, בעל חוב נוטל מעות והאשה נוטלת כתובתה מן הקרקע. ואם אין לו אלא קרקע שאין בה כדי לגבות שניהם, ולא היה בה דין קדימה, נותנין אותו לבעל חוב, ואם נשאר לאשה כלום, תטול. ואם לאו, תדחה מפני בעל חוב, שהרי בעל חוב הפסיד והוציא מעותיו, והאשה לא חסרה דבר, שיותר משהאיש רוצה לישא אשה רוצה להנשא:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
