ספר נשים: הלכות אישות, פרק יח
י) אף על פי שמעיקר הדין אין אלמנה נוטלת מזונות אלא מקרקעות שהניח הבעל ולא ממטלטלין, מכל מקום אלמנה שתפסה מטלטלין כדי שתזון מהן, בין שתפסה מחיים בין שתפסה אחר מותו, אפילו תפסה ככר זהב, אין מוציאין מידה, אלא כותבין עליה בית דין מה שתפסה, ופוסקין לה מזונות כראוי לה, ומחשבין עמה, והיא ניזונית ממה שבידה עד שתמות או עד שלא יהיו לה מזונות, ויקחו היורשין את השאר:
יא) וכן אם תפסה מטלטלין בכתובתה בחיי בעלה, ומת, גובה מהן. אבל אם תפסה אחר מותו לכתובתה, אינה גובה מהן.
אף על גב שתקנו הגאונים שתגבה הכתובה ותנאי הכתובה מן המטלטלין, ולפיכך תזון האלמנה מן המטלטלין אף על פי שלא תפסה, יב) מכל מקום אם הניח בעלה מטלטלין ולא תפסה אותן, היורשים נוטלין אותן, והן מעלין לה מזונות, ואינה יכולה לעכב עליהן ולומר יהיו המטלטלין מונחין בבית דין עד שאיזון מהן מחשש שמא יאבדו ולא יהיו לי מזונות. ואפילו התנתה עליו בפירוש שתזון מן המטלטלין אינה מעכבת את היורשים מליטלם, ויכולים אף למוכרם, וכזה דנין תמיד בכל בתי דינין:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
