ספר נשים: הלכות אישות, פרק יט
י) ועוד מתנאי הכתובה, שתהיינה הבנות ניזונות מנכסי אביהן אחר מותו, עד שיתארסו (-יתקדשו), או עד שיבגרו. בגרה הבת אף על פי שלא נתארסה, או נתארסה אף על פי שלא בגרה, אין לה מזונות. ובת הניזונת מנכסי אביה לאחר מותו, מעשה ידיה ומציאתה לעצמה, ולא לאחים:
יא) פוסקין לבת מזונות, וכסות, ומדור, הכל מנכסי אביה, כדרך שפוסקין לאלמנה. ומוכרין מנכסי האב לצורך מזון הבנות וכסותן בלא הכרזה, כדרך שמוכרין למזון האלמנה וכסותה, אלא שהאשה פוסקין לה לפי כבודה וכבוד בעלה, ולבנות פוסקין להן דבר המספיק להן בלבד. ואין הבנות נשבעות שלא קיבלו ממון מהירושה לצורך המזונות ושאר הדברים שהן נוטלות.
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
