ספר נשים: הלכות אישות, פרק כב
יח) כיצד, האשה שמכרה או נתנה לבעלה מנכסי צאן ברזל, בין קרקע בין מטלטלין, או שמכרה או נתנה לבעלה את השדה שייחד לה בכתובתה, או שדה שכתב לה בכתובתה, או שדה שהכניס לה שום משלו, לא קנה בעלה, ואף על פי שקנו מיד האשה ברצונה, וחוזרת בכל עת שתרצה, והטעם לכך שלא חל קנין זה, לפי שלא נתנה לו ולא מכרה לו אלא מפני שלום ביתה, ולפיכך אין לבעל ראיה בנכסי אשתו כלל, ואפילו אם החזיק בקרקעותיה, חוץ מנכסי מלוג, כמו שביארנו:
יט) נכסי צאן ברזל שאבדו או שנגנבו, ומחלה האשה אותם [-את שוויים] לבעלה, וקנו ממנה בעדים על מחילתה, יראה לי שאינה יכולה לומר 'נחת רוח עשיתי לבעלי', הא למה זה דומה, למי שקנו מידה שאין לה אחריות, שהחזירה נכסים אלו להיות כנכסי מלוג, שהרי אין הבעל מביא ראייה ליטול כלום, ולא להחזיק בנכסיה, שהרי כבר נגנבו או אבדו, אלא להפטר מתביעתה מלשלם. אבל אם נתנה לו מתנה מטלטלי צאן ברזל הקיימין, לא קנה, מפני שיש לה לומר 'נחת רוח עשיתי לבעלי':
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
