ספר נשים: הלכות אישות, פרק כד
יא) ואלו הן הדברים שאם עשתה אחד מהן עברה על 'דת משה', יוצאה בשוק ושער ראשה גלוי, או שנודרת או שנשבעת ואינה מקיימת, או ששמשה מטתה והיא נדה, או שאינה קוצה (-מפרישה) לה חלה מעיסתה, או שהאכילה את בעלה דברים אסורים, אין צריך לומר שקצים ורמשים ונבלות, אלא אפילו דברים שאינן מעושרין. והיאך יודע דבר זה, והרי אם ידע זאת מתחילה היה אסור לו לאכול, וכיצד יוודע לו הדבר לאחר שכבר אכל, כגון שאמרה לו פירות אלו פלוני כהן תקנם לי, שהפריש מהם תרומות ומעשרות, ועיסה זו פלונית הפרישה לי חלתה, ופלוני החכם טיהר לי את הכתם, והאמין לה, ואחר שאכל או אחר שבא עליה שאל הבעל את אותו פלוני, ואמר לא היו דברים מעולם. וכן אם הוחזקה נדה בשכנותיה, ואמרה לבעלה טהורה אני ובא עליה, ואחר כך התברר לו שהוחזקה נדה בשכנותיה.
יב) ואי זו היא 'דת יהודית', הוא מנהג הצניעות שנהגו בנות ישראל, ואלו הן הדברים שאם עשתה אחד מהן עברה על דת יהודית, יוצאה לשוק או למבוי מפולש וראשה פרוע, ואין עליה רדיד ככל הנשים, אף על פי ששערה מכוסה במטפחת. או שהיתה טווה בשוק וורד וכיוצא בו מונח כנגד פניה על פדחתה או על לחיה, כדרך שעושות הגויות הפרוצות, או שטווה בשוק ומראה זרועותיה לבני אדם, או שהיתה משחקת עם הבחורים, או שהיתה תובעת התשמיש בקול רם מבעלה עד ששכנותיה שומעות אותה מדברת על עסקי תשמיש, או שהיתה מקללת אבי בעלה בפני בעלה:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
