ספר נשים: הלכות גירושין, פרק א
ה) זה שנאמר בתורה 'ושלחה מביתו', אין עניינו (-אין הכוונה בכך) שלא יגמרו גירושיה עד שתצא מביתו, אלא משיגיע הגט לידה גמרו גירושיה, ואף על פי שעדיין היא בביתו, כמו שיתבאר, ולא נאמר לשון 'ושלחה' אלא כדי ללמד שאם גירש ולא הוציאה מביתו, הרי זה כמי שגירש והחזיר גרושתו, לפיכך צריכה ממנו גט שני, כמו שיתבאר.
ו) ומנין שלא יהיה מחוסר מעשה אחר כתיבתו, שנאמר 'וכתב' 'ונתן', ללמד שרק מי שאינו מחוסר אלא כתיבה ונתינה הוא הגט הכשר, יצא מכלל זה דבר שמחוסר קציצה אחר הכתיבה. לפיכך, אם כתב גט על קרן הפרה, נותן לה את הפרה כולה. ואם חתך הקרן אחר שכתב ונתנו לה, אינו גט. וכן אם כתב במחובר, כגון על גבי עלה של עץ, אף על פי שחתמו בו העדים אחר שתלשו, ונתנו לה, מכל מקום אינו גט:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
