ספר נשים: הלכות גירושין, פרק ד
ז) המקרע על העור תבנית כתב, שקרע את צורת האותיות, או שרשם בשריטה על העור תבנית כתב, הרי זה כשר. כותבין את הגט בכל כתב, ובכל לשון (-שפה). גט שנכתב בכתב מן הלשונות, ועדיו חתומין בכתב אחר, כשר, והוא שיהו העדים מכירין את לשון (-שפת) הכתב ואת אותיות הכתיבה.
ח) אחד מן העדים חתם בכתב (לשון אחת), והעד השני בכתב לשון אחרת, כשר. אבל אם היה מקצת הגט כתוב בלשון אחת, ומקצתו בלשון אחרת, הרי זה פסול.
ט) כל לשון שיכתב בה הגט, צריך שיזהר הסופר בדברי הגט, שלא יהא משמען שני ענינים שונים, עד שנמצא שהקורא אומר 'שמא לכך ולכך נתכוון, שאין משמעו לשון גירושין, או שמא לענין זה נתכוון, שמשמעו לשון גירושין', אלא יהיו הדברים ברורים באופן שאין בהן ספק באותה הלשון אלא משמען ענין אחד, שגירש ושלח פלוני את פלונית.
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
