ספר נשים: הלכות גירושין, פרק ה

ט) השאיל לה הבעל מקום בחצרו, ולא ייחדו (לה) – לא אמר לה שמשאיל לה מקום מסוים, וזרק לה את הגט כשהיא עומדת בחצרו, והגיע הגט לארבע אמות שלה (-הסמוכות לה) שהיא עומדת בהן, הרי זו מגורשת. אם לאחר שנפל הגט בתוך ארבע אמות הסמוכות לה לא נשאר שם, אלא נתגלגל הגט ממקום נפילתו ונפל על גבי קורה או על גבי סלע רחוק ממנה יותר מארבע אמות, אם היה המקום שנפל עליו אין בו ארבע אמות על ארבע אמות, ואינו גבוה עשרה טפחים, ואין לו שם לווי (-כינוי מיוחד, של חשיבות) הרי זה לא חָלַק רשות לעצמו, והרי זה כאילו הוא והיא (-הגט והאשה) נמצאים במקום אחד, ואף את אותו מקום השאיל לה. ואם יש שָׁם אחד משלשה דברים אלו, שיש בו ארבע אמות על ארבע אמות, או שגבוה עשרה טפחים, או שיש לו שם לוויי, הרי זה חָלַק רשות לעצמו, ואינו יכול להחשב כחלק מהמקום הסמוך לה בתוך ארבע אמותיה, והרי רק מקום אחד השאיל לה, ואילו שני מקומות לא השאיל לה, ואינה מגורשת עד שיגיע הגט לידה.
י) זרק לה גיטה לרשותה, ועבר הגט באויר בתוך רשותה שהיא עומדת בה, ולא נח בתוך רשותה, אלא נפל חוץ לרשותה, אף על פי שעבר באויר בגובה שהוא פחות משלשה טפחים סמוך לארץ, מכל מקום אינה מגורשת, עד שינוח הגט ברשותה.