ספר נשים: הלכות גירושין, פרק ו

יט) וכן מי שאמר לשנים 'גט שאני כותב (-עתיד לכתוב) לאשתי, בטל הוא', וכתב אחר כך גט, ונתנו לה בפני שנים אחרים, הרי זה בטל, וזו היא מסירת המודעא על הגט, המועילה לבטלו. וכן אם אמר להם 'כל גט שיכתוב לי אדם פלוני בטל', או 'כל גט שאכתוב בבית דינו של פלוני הרי הוא בטל', או 'כל גט שאכתוב מהיום ועד עשרים שנה בטל', הרי הגט בטל. וכן אם אמר בפני שנים 'כל גט שאכתוב לפלונית אשתי בטל הוא, וכל דבר שאבטל בו מודעא זאת הרי הוא בטל', וכתב אחר כך גט ונתנו לה, אף על פי שביטל המודעא קודם שיכתוב הגט, הרי הגט בטל.
כ) אם כן, שיכול אדם לבטל את הגט שהוא עתיד לכתוב, ויכול אפילו לבטל את ביטול המודעא, מהו תקנת דבר זה, שיכתוב אדם גט לאשתו ולא נחשוש שביטלו קודם לכן, שיאמרו לו העדים קודם כתיבת הגט, 'אמור בפנינו שכל הדברים שמסרת, שגורמין כשיתקיימו אותן הדברים לבטל גט, הרי הן בטלים', והוא אומר 'הן'. ואחר כך אומר להם לכתוב ולחתום וליתן לה, ולא יניחוהו לילך עד שיגיע הגט לידה, כדי שלא יצא ויבטלו. ואין המוסר מודעא, ולא המבטל מודעא, צריך קנין, אלא די בדיבור בלבד.