ספר נשים: הלכות גירושין, פרק ו
כה) מי ששלח גט לאשתו, ובא שליח ואמר לו לבעל 'לא מצאתיה', או 'לא רצתה ליקח', ואמר הבעל 'ברוך הטוב והמטיב' או כיוצא בדברים אלו שמשמיעין שאין בדעתו לגרשה, שהרי שמח בעכוב הגט, אף על פי כן לא בטל הגט, ואף לא בטלה השליחות, אלא יתן לה השליח את הגט ותהיה מגורשת בכך, עד שיאמר לו בפירוש 'לא תתן לה', או עד שיבטל בפירוש.
כו) מי ששלח גט לאשתו, וחזר וביטלו בפני שנים אחרים, ולא בפני השליח ולא בפני אשתו, וכן מי שמסר מודעא על הגט, מכין אותו מכת מרדות, מפני שגורם להיות ממזרים בישראל, שהרי יגיע גט לידה, שהרי השליח אינו יודע שהגט בטל ואף היא אינה יודעת זאת, ותנשא בו לאחר, ואחר זמן יצאו העדים שביטל בפניהם או שמסר מודעא בפניהם קודם שיכתוב הגט, ונמצא הולד מהשני ממזר.
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
