כו) אמר הבעל לעשרה בני אדם 'כתבו גט לאשתי', אחד כותב על ידי (-עבור) כולם. אך אם אמר להם 'כולכם כתבו', כותב אחד מהם במעמד כולם. אמר להם 'הוליכו גט זה לאשתי', מוליכו אחד מהן על ידי כולם. 'כולכם הוליכו גט זה לאשתי', מוליכו אחד מהן במעמד כולם.
כז) אמר לעשרה כתבו גט וחתמו ותנו לאשתי, אחד מהן כותב, ושנים מהן חותמין, ואחד מהן נותנו לה. ואפילו היה הכותב אחד משני העדים שחתמו בו, והוא עצמו השליח שנתנו לה, הרי זה כשר. אמר להן 'כולכם חתומו', כולם חותמין, ואם מנאן בשמותיהם, בין שֶׁמָּנָה את כולם ובין שמנה את מקצתן, ואמר להן חתומו, הרי זה כאומר 'כולכם חתומו'. ובאופן שכולם חותמים, רק השנים שחותמין בתחלה הן משום עדים, ואילו השאר שחותמים אחריהם הם משום תנאי, לפיכך, אם היו השאר פסולין, או חתמו זה היום וזה למחר ואפילו לימים הרבה, הרי זה גט כשר (ואין זה דומה לעדי השטר שצריכים להיות כשרים, ולחתום באותו יום). ואם מת אחד מהן קודם חתימה, הרי זה גט בטל, שהרי לא התקיים התנאי. היה אחד משנים הראשונים פסול, אף שיש בין העשרה שנים כשרים, מכל מקום הרי זה גט פסול מדרבנן, גזירה שמא יאמרו שעד פסול כשר בעדות שאר שטרות בעת שיהיו העדים רבים, ובאמת אין הדבר כן, שלא הכשירוהו בגט שעדיו רבים אלא מפני שעדי מסירה הן העיקר.
