ספר נשים: הלכות גירושין, פרק ט
ל) אמר הבעל לשלשה בני אדם 'שנים מכם יכתבו גט לאשתי ויחתמו ויתנו לה', והיה בהן אב ובנו, בין שחתם הבן עם האחד בין שחתם האב עם האחד, הרי זה גט כשר, ואין אומרים שהיתה כוונתו דוקא לאב, כיון שהאדם עושה גם את הבן שליח אפילו בְּמָקוֹם האב.
לא) אמר לשנים 'כתבו וחתמו ותנו לפלוני שיוליך לאשתי', או תנו לשליח שיוליך לה, אחד מהן כותב, ושניהם חותמין ונותנין לשליח. ואם הוליכו הן בעצמן ונתנו לה, אינו גט, שלא עשה אותן שלוחין לגירושין. ואם נתנו לה את הגט, כיצד יעשו לתקן את הדבר, יטלו אותו ממנה, ויתנוהו לשליח, וחוזר ונותנו לה בפניהן או בפני אחרים. ורבותי הורו בגט זה דבר שאינו נראה, מפני שיבוש שהיה בנוסחאות שלהן.
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
