ספר נשים: הלכות גירושין, פרק ט

ז) הרוצה לגרש על תנאי, ויהיה ענין תנאו שלא תתגרש עד זמן פלוני (והרי התבאר לעיל שאם אומר בסתם שלא יחול הגט עד זמן פלוני אין זה נחשב תנאי, אלא אין כאן גירושין כלל עד אותו הזמן, כיצד יעשה), הרי זה מוציא ענין זה של הזמן בלשון תנאי, ויתלה את התנאי בביאתו בזמן קבוע, או בהליכתו. כיצד, כגון שיאמר לה (אם רצונו לגרשה בתנאי שיחולו הגירושין רק לאחר שלשים יום), 'אם לא באתי (-אם לא אבוא) למדינה זו מכאן (-מעתה) ועד שלשים יום הרי זה גט, ואם באתי בתוך שלשים יום לא יהיה גט', ונותן הגט בידה, וכאשר לא יבוא לאחר שלשים יום יתקיים התנאי ויחול הגט, או שיאמר לה הרי זה גיטך על מנת שלא אבוא למדינה זו עד שלשים יום, וכאשר אכן לא יבוא לאחר שלשים יום יתקיים הגט, וכן כל כיוצא בזה.
ח) ובאופן האמור בהלכה הקודמת, שהתנה עליה שיהיה גט אם לא בא עד שלשים יום למדינה זו, והיה בא בדרך בתוך שלשים יום, וחלה, או עכבו נהר, ומחמת כן לא בא עד אחר שעברו אותם שלשים יום, הרי זה גט, ואפילו עומד במקומו או מעבר לנהר וצווח 'הרי אני אנוס', מכל מקום אין בדבריו כלום אלא הגט חל, לפי שאין טענת אונס מועילה בגיטין, ואף על פי שבכך שרצה לבוא למדינה וצווח שהוא אנוס גילה דעתו שאין רצונו לגרש.