ספר נשים: הלכות גירושין, פרק יא
א) אין נושאין את הקטנה (ואפילו אם קיבל אביה עבורה קידושין, שהם קידושין מן התורה, מכל מקום אמרו חכמים שלא ישאנה עד שתגדל). והנושא קטנה יתומה מאביה, על ידי אמה ואחיה, או על ידי עצמה, שהם קידושין מדרבנן, ולא רצתה בבעל בקטנותה, הרי זו ממאנת והולכת, ואינה צריכה ממנו גט, שאין קדושין אלו של קטנה קדושין גמורין, כמו שבארנו. וכן קטנה שהשיאה אביה, ונתאלמנה או נתגרשה כשהיא קטנה, הרי היא כיתומה בחיי האב, שהרי אין האב יכול לקבל עבורה קידושין פעם נוספת, ואם נישאת מעצמה כשהיא קטנה, שאין אלו קידושין ונישואין גמורים וכמו שהתבאר, הרי זו ממאנת ויוצאת ללא גט.
ב) החרשת, שאינה שומעת ואינה מדברת, ודומה לשוטה, אף על פי שנישואיה מועילים מדברי סופרים כנישואי קטנה יתומה, מכל מקום לא תקנו לה שתמאן, כדי שלא ימנעו מלנשאה, מחשש שתמאן, אלא צריכה גט, ככל אשה.
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
