ספר נשים: הלכות גירושין, פרק יב
כג) שני עדים אומרים מת, ושנים אומרים לא מת, הרי זו לא תנשא, ואם נשאת, תצא, מפני שהיא ספק. ואם נשאת לאחד מעדיה, והיא אומרת ברי לי שמת, הרי זו לא תצא.
כד) מי שיש לו שתי נשים, ובאה אחת מהן ואמרה מת בעלי, הרי זו תנשא על פי עצמה, כמו שביארנו, וצרתה אסורה, לפי שאין צרה מעידה לחבירתה, לפי שהן שונאות זו את זו, וחשודות לקלקלן. ואפילו נשאת זו שהעידה תחלה, אין אומרין אילו לא מת בעלה לא היתה אוסרת עצמה עליו, אלא אומרים שמא משנאתה בצרתה רוצה בהיא שיאסרו שתיהן עליו. זאת אומרת מת בעלי, וצרתה מכחשת אותה ואומרת לה לא מת, הרי זו תנשא, כשם שאינה מעידה לה להתירה מחמת שהיא חשודה לקלקלה בעדות שקר, כך אינה יכולה להעיד לה לאוסרה. זאת אומרת מת, וצרתה אומרת נהרג, הואיל ושתיהן אומרות שאינו קיים, הרי אלו ינשאו.
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
