ספר נשים: הלכות גירושין, פרק יב
ט) האשה שלא הוחזקה אשת איש, ובא עד אחד ואמר אשת איש היתה, ונתגרשה, ובא עד אחד ואמר, אשת איש היתה ולא נתגרשה, הרי שניהן מעידין שהיא אשת איש, ואחד מעיד שהיא גרושה, ואין דבריו של אחד מועילים במקום שנים, ולפיכך לא תנשא, ואם נשאת, תצא.
י) אשה ושני אנשים שבאו ממדינה אחרת, זה (-אחד מהם) אומר 'זו אשתי, וזה עבדי', וזה אומר 'זו אשתי, וזה עבדי', והאשה אומרת 'שניהן עבדי', הרי היא מותרת לכל, ואף על פי ששניהן החזיקוה באשת איש, הואיל וכל אחד מהן העיד לעצמו, אינן נאמנין.
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
